"מילואים" או "הבלון של הכהן"

מחשבות. המון מחשבות מטרידות אותי לאחרונה. בעיקר לגבי העתיד המקצועי. חבל שאין מישרות כהונה בהיי-טק :-) שוב ושוב אני מגלה כמה אנרגיה טמונה במחשבות. אנחנו נוטים לזלזל הרבה במחשבות. בסך הכל מחשבה, רעיון. רק כשמשהו מתרחש בפועל אז כביכול משהו קורה. אבל מחשבה היא אולי צורת האנרגיה החזקה ביותר. יותר מדיבור יותר ממעשה. היא השורש לכל, היא האנרגיה שמפעמת בנו ללא הפסקה. היא שואבת ממך כוחות, היא יכולה להתיש אותך ולרוקן אותך מבפנים והיא יכולה כמובן לעודד , להרים, להעצים. אני נזכר בספר הראשון מז'אנר הניו-אייג' שקראתי עוד בהיותי בישיבה: 'הנבואה השמיימית' של ג'יימס רדפילד. ספר מפורסם וכתוב בצורה מותחת כדי לבסס תובנות רוחניות שפועלות ביקום. מבחינתי כצעיר דתי זו היתה תגלית של ממש. הצעה רוחנית אלטרנטיבית לתפיסה של אלוהים, של משמעות דתית. ואני מסכים עם מה שנאמר בו באופן כללי. החיים הם מערכה של חילופי אנרגיות. עסקאות של קח ותן מבחינה אנרגטית. זה קורה גם ברמה פיזית: אנחנו מאבדים אנרגיה בפעילות אם בעבודה ואם בכל דבר שנעשה ואנחנו מספקים לנו אנרגיה דרך אכילה שינה וכו', אבל גם ברמה הרוחנית והרגשית אנחנו בשדות חיפוש של אנרגיה והבעיה היא שאנחנו מרגישים לפעמים צורך להשיג אנרגיה על חשבון מישהו אחר. מישהו שהעליב אותי בעצם גונב ממני כוח ולוקח אותו לעצמו. הוא נהנה מזה. מרגיש עוצמה. ואני מושפל. אם אנקום בו אנסה לפצות על כך כדי להחזיר את העוצמה ליידי ולהפחית את האנרגיה ממנו. זוהי צורת חילופי אנרגיות לא מתקדמת והרסנית. חילופי אנרגיה טובים ומושלמים נעשים ע"י נתינה מאהבה וקבלה מרצון. יש מספיק עוצמה לכולם. לא צריך לרמוס מישהו כדי לקבל אותה. ההבנה שאת האנרגיה העמוקה אנחנו קולטים מהיקום ולא ממישהו ספציפי , שהוא לפעמים צינור של היקום לכך, היא תובנה מנחמת ומעצימה. למעשה ניתן לומר שמהותו של האלוהים היא בדיוק התכונה שלו כמי שלא חסר ממנו אף פעם אנרגיה. תמיד הוא מלא. אין בו התרוקנות כלל. בחשיבה הפילוסופית-רציונלית הרי שהוא 'עילה' ולא 'עלול', הוא בורא ולא נברא, הוא משפיע ונותן ולא מקבל כלל. בגלל שהוא מושלם. בזה הוא אלוהים. בחשיבה הקבלית-פגאנית, איתה אני יותר מזדהה, יש אומנם גם באלוהים תהליך של קבלה ולא רק נתינה, התפתחות והשתכללות ולא סטטיות מושלמת. האלוהים נזקק גם לנו. אך נצרכות זו לא באה ממקום של פחיתות שלילית אלא כביטוי לשלמות המושגת מתוך תהליך של השתלמות, מעין תזה שבזכות האנטיתזה מביאה לסינתזה גבוהה עוד יותר. כשרואים חוסר וריקון ממבט של התפתחות הרי שגם לחוסר יש תפקיד ומשמעות בתהליך ההתמלאות עצמו. אני חוזר למחשבות. המחשבות הן אולי גנבי האנרגיות הגדולים ביותר. לא מדובר במישהו אחר, באיזה מציק מבחוץ. מדובר בתודעה שלנו, שלי עצמי. אני זה שמתיש את עצמי. איך אני מחזיר לעצמי את הכוח, את האנרגיה הגזולה? מהבודהיזם למדתי את אופן השקטת המחשבות, פשוט להתבונן בהם ולא להיות מזוהים עימם. אבל לא תמיד זה מצליח. לאדם כל כך אנאליטי וחושב כמוני אני מוצא יותר כח בקבלת העוצמה מהטבע. משכיבה על הדשא, מנשימה עמוקה, התבוננות בים, מגע בעץ. כל אלה מכניסים בי אנרגיה וממלאים אותי ונותנים למחשבות הטורדות קצת פרופורציה. אתמול הבנתי שההתמלאות באנרגיה היא משהו מאוד מהותי לכהונה. השורש מ.ל.א חוזר ונשנה בהקשר לעבודת הכהונה. כבוד יהוה היה 'מלא את המשכן' (שמות מ), עד כדי כך שמשה לא יכול היה להיכנס פנימה. כל העוסקים במלאכת המשכן 'התמלאו' חוכמת לב לעשות כל מלאכה. והכוהנים עצמם שנמשחו לעבודת האלוהים "מילאו את ידם לכהן". מילואים זה לא רק הצו שקיבלתי מהצבא , זה לא רק השירות. זה המלאות, ההתמלאות מהכח האלוהי. האדם הכהן הוא זה שניפח את עצמו כמו בלון הליום בכח האלוהי, באנרגיה של היקום...ומתוך כך הוא מתרומם ומתעלה מעלה מעלה, הוא זה שמקבל את האנרגיות המעצימות של חייו מהמלאות האלוהית, מההויה, מהחיים והוא יודע איך להתמיר אנרגיה זו ולא לאבד אותה או ליפול למלכודות ונסיונות שאנחנו מתנסים בהם בחיי היום יום. כהן הוא זה שמשתדל לזכור שהכח נמצא בהויה המלאה המושלמת והמשתלמת ושהוא מחובר עימה מתכוונן כלפיה ומזוהה עימה, לכן שום דבר לא יפיל אותו. הוא הכהן מחובר אל המאגר הבלתי נדלה של אנרגיות. הוא מלא. הוא כל הזמן מתמלא.