במקדש האלכימי אנו נכנסים אל מרחב מקודש בהשראת תרבויות המקדש הקדומות, העבריות והפגאניות, כדי לעבור מסע של התפתחות ומודעות על פי הסמלים של השפה האלכימית, שפה שנוגעת בכל מישורי הנפש והעולם ומציעה דרך מרתקת לגילוי עצמי דרך סמלים, צבעים ודימויים מגוונים. כל זאת תוך תמיכה מדעית וטיפולית מודרנית מן הפסיכולוגיה של המעמקים.




קצת עלי

ריקות. נוכחות. מיתולוגיות. אגדות וסיפורים. פסיכולוגיה של המעמקים. כהן אלכימאי בהתהוות...


יום רביעי, 30 ביולי 2008

"דודי לי בין שדי ילין"

היום סוף סוף אזרתי אומץ להתחיל ולהעמיק בנושא שמות האלוהות. זה מצחיק שדחיתי את הנושא הזה עד עכשיו כאשר בעצם הוא הבסיס לכל. מיהו אותו כח שעימו אנו מבקשים לעבוד ואותו לשרת?? אבל זהו אולי הדבר היותר קשה להגדרה ואני תוהה ומתלבט לגביו רבות. מקווה שכמה דברים יתבהרו תוך כדי הכתיבה עצמה. בואו נתחיל עם מה אני לא עובד. השימוש הרווח ביותר לשם האלוהים בעולם הדתי כיום הוא אֲדֹנָי. גם אם נכתב אחרת כמו יהוה יקראו זאת בקול כ-אֲדֹנָי. זהו שם שמצד אחד מבטא יחס של כבוד, הנמכת קומה, שיפלות ביחס לכח האלוהי הגדול (ואגב הוא נאמר בלשון רבים. לא יחיד אֲדוֹנִי), אבל בתודעה האישית והאוניברסלית של ימינו היא בעיקר מבטאת לדעתי יחס של עבדות, יראה, מרחק. אני לא רוצה לראות באלוהים אדון וגם לא מלך שפוקד את פקודותיו. אני לא רוצה להרגיש שאני כאן למטה ו'הוא' שם למעלה. המרחק בין אדם לאלהים, הפער הבלתי ניתן לגישור הוא לא חויית היסוד הדתית שלי. להיפך, התחושה שהכל אלוהי הוא, שהאלוהות מתפשטת והולכת בכל מרחבי היקום וממלאת את העולם היא החויה שאותה ברצוני לחזק, כפי שרצו המיסטיקנים הקדומים, המקובלים, החסידים וכו'. טרמינולוגיה וסמנטיקה הינן קריטיות לדעתי בהטמעה של רעיונות. כל עוד נמשיך לדגול בשם אֲדֹנָי יישמר הפער בין האדם לאלוהות. צריך למצוא אלטרנטיבות לשוניות. קריאה בשמות אחרים. והם קיימים. חלקם קדומים, חלקם מחודשים. כבר הנביא הושע מתח ביקורת דומה על תפיסת אלוהים כ'בעל' ולא כ'בן זוג', כ'איש'. הוא שלל יחסי בעלות, אדנות. והציב תפיסת אלוהים על מצע של שיתוף ושויון. "וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד, בַּעְלִי...וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. כב וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-יְהוָה". האבסורד היפה הוא שכתבי הקודש העבריים עצמם מעולם לא הדגישו את השם 'אדוני' כשם מובהק ושם המופיע באותיות אלו הוא די יוצא דופן. המסורת ההלכתית של חז"ל היא שדרשה להגות את השם הזה כשם אדנות דווקא מתוך אידאולוגיה של כבוד אלוהים, לא לחלל את שמו. אבל אין לכך כמעט סיוע מהמקורות עצמן שכך אכן רצו. אדרבה. הקריאה לאל בשמו האמיתי והמדוייק חשובה היא לכל פעילות דתית (אולי נוכיח זאת בטור עתידי). אין ספק שהשתלטות השם 'אדוני' על השפה הדתית והמודעות האלוהית הנולדת מתוכה היא פרי הרצון העמוק לשמר פער שבין האל והאדם, פער שגם אם נצדיק אותו בשם כבוד ואמונה בסופו של דבר משקף פחד, קטנות עצמית וחויית חיים מרוקנת מקדושה שזקוקה לאיזה אל מגבוה שיעניק לה תוכן ופשר. לא זוהי דרכה של כהונה קסומה. מה האלטרנטיבה? לא צריך ללכת רחוק. היא מצויה בגוונים רבים בתוך מקורות היהדות עצמן. לגבי השם אֲדֹנָי עצמו אני לפעמים אוהב לשחק איתו ולבטא אותו כ אַדָנָי (ד' בקמץ. לא בחולם) = האֲדָנִים שלי. כמו אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ, אדני המשכן. אלה היו הבסיסים למשכן. טבעות הכסף שעמדו בתחתית הקרשים (ראו ציור). 'אדני' הוא לא אדון, לא נמצא למעלה. הוא התשתית. הוא הבסיס. הוא הלמטה. תנסו להגות את השם הזה לפי ההצעה הזו. זה מעניין (ונשמע קצת כמו מבטא רוסי :-) ). אבל אני רוצה להתמקד בשתי אלטרנטיבות דומיננטיות במיוחד . בספר שמות ו' 3 מובאת ההצהרה הכוהנית: "וָאֵרָא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי יהוה לא נוֹדעתי להם". מ-חד ישנו השם אל שדי שהוא משקף תקופה ותודעה של האבות. ומאידך מופיע ומתגלה שם יהוה. שם חדש המאפיין את תקופת משה ומחליף את קודמו. שני השמות האלו מאוד מרכזיים בחשיבה הדתית שלי כיום. שם הוא לא רק מלמול חיצוני. השם מביע תודעה ותודעת האבות לפי הכהונה המקראית מימי משה היא תודעה אחת לעומת תודעת הכהונה בימי משה. הכוהנים בימי משה רצו לחולל מהפכה. להחליף את התפיסה הדתית שרווחה בתקופת האבות. במחקר קוראים לזה בדרך כלל 'המהפכה המונותיאיסטית'. אבל אני לא מעוניין לחפור עכשיו בשכבות ארכיאולוגיות. אני מעוניין להתמקד במהות. במשמעות האלוהית. נתמקד קודם בשם הראשון. השם 'אל' הוא אומנם רווח בימינו אבל לא כחלק מצמד המילים 'אל שדי'. אנחנו מכירים את השם שדי רק מהכיתוב על המזוזות היפות שמתפרש בדרך כלל כ'שומר דלתות ישראל'. עוד שעשוע מילים שמתחמק מלמצוא את המשמעות האמיתית של השם 'שדי'. השם "אל שדי" אכן מאפיין את תקופת האבות . הוא מייחד את ספר בראשית המופיע לאורכו 5 פעמים (בראשית י"ז 1, כ"ח 3, ל"ה 11, מ"ג 14, מ"ח 3;). בשאר ספרי התנ"ך כמעט ואין למוצאו. (בספר יחזקאל הוא נזכר פעם אחת (פרק י' 5)). הכינוי "שדי" ללא "אל" מופיע כמה פעמים, בעיקר בנבואה ובשירה המקראית, הנוטות לקצר את צורת השם. יש מפרשים את השם "שדי" מהשורש ש.ד.ד., ומשמעותו: תקיף וחזק, או בעל כוח. כיום נוטים החוקרים לגזור את השם "שדי" מהמילה האכדית "שַׁאדּוּ", שפירושה "הַר", כלומר: רם, אדון, צוּר; או תואר: הררי - אל ההרים. השם "שאדו" בא כמה פעמים ככינוי לאלילים אֶנְלִיל ואֲדָד, ונמצא בשמות עֶצם פרטיים באַכָּדִית, וכן בשמות קדוּמים בעברית, הכוללים מרכיב של שם האל: עמישדי, צורישדי וכד'. אבל הפירוש הכי מעניין וקרוב גם להקשר התוכן בפסוקים רואה את השם שדי מלשון שדיים ופריון. בכל הפסוקים לאורך ספר בראשית בו מופיע השם שדי יש התייחסות לברכה ושפע למשפחת אברהם. השם שדי המסומל בשדיים הנשיים שממנו העולם יונק וגודל מסמל את כח הנקביות האלוהי. אם ככה הרי שהשם 'אל' בצמד המילים מסמל את כח הזכריות האלוהית, האיילות, השלטון, העוצמה הגברית. לא מן הנמנע גם שאם האיבר שמסמל את הנשיות הוא שדיים הרי שהאיבר המסמל את הזכריות הוא 'כלי הזין'. תחשבו על זה: כשאומרים 'אל' בעצם מצביעים בעיקר לכיוון איבר המין של הזכר. יש לו , והוא גדול. תקיף. גבר גבר. כן כן, 'אל שדי' מבטא את המיזוג המושלם של אנרגיות הזכר והנקבה החוגגות בעולמנו והמעניקות לו חיים. הזיווג הקדוש והמבורך שגם הקבלה דיברה עליו במונחים שלה מתבטא בשם הקדוש הזה. והנה במקום להשתמש בו נוצרה מסורת דתית שמנטרלת את 'שדי', מדחיקה את הכח הנשי ומעלה על נס רק את 'אל'..וממילא מה שיוצא זה עולם עם גבריות יתר ובעל תפיסה אלוהית מרוחקת, שתלטנית. בואו נחזיר את 'שדי', את השפע, הפריון, החגיגה, השמחה. בואו נחזיר את הכלה אל החתן ונשיר את שיר השירים הקדוש המהולל. תודעת 'אל שדי'. תודעת כהונת האבות חוגגת את החיים, מקדשת אותם. ברוכה שדי. עבורי השם 'אל שדי' מבטא את המימד הפיזי ביותר, הריקוד של החיים הממשיים, הגשם, האדמה, העצים, השמיים. זהו אולי המימד 'הפגאני', המיני, העוצמתי של החיים. לעבוד עם השם הזה בשבילי זה לעבוד עם הרובדים המוחשיים של הקיום, עם 4 היסודות, האש האויר המים והאדמה שמויינו גם כן במסורות הרוחניות השונות לפי זכר ונקבה. מגע בעץ, קשר לאדמה, מגע אוהב. כל זה בא ומשתלשל מהשם הזה 'אל שדי' - אל ואלה. התעלסות של זכר ונקבה. סוד הכרובים המעורים זה בזה. זה כח האבות. זו הדרך ארץ שקדמה לתורה. זה הבסיס. החיבור אל הטבע. אל גלגל החיים.
מה חידשו כוהני משה בשם החדש יהוה? על כך ביום אחר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה