במקדש האלכימי אנו נכנסים אל מרחב מקודש בהשראת תרבויות המקדש הקדומות, העבריות והפגאניות, כדי לעבור מסע של התפתחות ומודעות על פי הסמלים של השפה האלכימית, שפה שנוגעת בכל מישורי הנפש והעולם ומציעה דרך מרתקת לגילוי עצמי דרך סמלים, צבעים ודימויים מגוונים. כל זאת תוך תמיכה מדעית וטיפולית מודרנית מן הפסיכולוגיה של המעמקים.




קצת עלי

ריקות. נוכחות. מיתולוגיות. אגדות וסיפורים. פסיכולוגיה של המעמקים. כהן אלכימאי בהתהוות...


יום שבת, 9 באוגוסט 2008

למה לצום?

היום תשעה באב. צמים. גם אני בחרתי לצום (אולי יהיו כמה שלוקים של מים בהמשך...). נשאלת השאלה למה? בגלל חורבנו של בניין לפני 2000 שנה? בגלל המשמעות הלאומית הקשה? בגלל שזו המסורת?? לא ממש. אני לא ממש מייחל לעצם המבנה שיקום או לא יקום על הר הבית. אורי אורבך די שיכנע אותי גם למה :http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3570287,00.html . משמעויות לאומיות?? אכן זהו יום שמסמל את פיזור ישראל ויציאתם לגלות (הגם שזה לא חופף לחורבן הבית עצמו), אבל בל נשכח שקרו המון דברים בגלל זה: היהדות התגמשה, התפתחה, והיה לה המון זמן להתמקד במשמעויות הפנימיות כשלא עסקה בפוליטיקה מאוסה. הנה תיראו את תוצאות החזרה לישראל. ביקור בכנסת חובה. ישראליות מלאה יצירתיות אך ניכור לתוכן רוחני, במיוחד כזה שקשור ליהדות. למה אני צם?? בגלל שלא הבניין חרב אלא המשמעות חרבה. הבית שבו האלוהות שורה נחרב. אין מקום לאלהות לשכון בו. השכינה גולה. נודדת. מה זה אומר? בתלמוד הבבלי יש אימרות מפוזרות של חכמים בדבר ההשלכות של חורבן הבית: לפי רבי יצחק מיום שחרב המקדש בטל טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה (סנהדרין עה.), לפי רב חסדא לא נראית רקיע בטהרתה (ברכות נט.), לפי המשנה בסוטה מח. משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ואנשי אמנה מישראל ורבי יהושע מדגיש שאין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות.... והמאמר המפורסם ביותר בהקשר זה הוא שמיום שחרב המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה. האימרה האחרונה משום מה מצוטטת המון בעולם הדתי-חרדי להדגיש את אידאל הלימוד אבל שכחו שמדובר בביטוי שהוא שלילי ומקורו בחורבן. מציאות שבה אין מקדש היא מציאות עם חסרום עמוק ומהותי בהוויית החיים שלה. חיים של צמצום. רק ד' אמות של הלכה במקום חיים אלוהיים שלמים. חיים חסרי טעם..בפירות..במין...הכל חלקי, הכל מצומצם, הכל רק כי חייבים וצריך. זוהי הויה של חורבן מקדש, הויה שאין בה בעצם אלוהים. כי לאלוהים אין בית לשרות בו. על זה אני מיצר ועל כך אני צם כדי להתעורר, כדי לשים יותר לב לפיתוח מודעות רוחנית הוליסטית ושלמה של קדושת החיים ולא של קדושה במקום החיים. התיקון לחורבן הוא שינוי החשיבה שלנו למהות הקדושה. קדושה שמתוך העולם ולא שמעבר לו. קדושה הבונה 'בית' ומשכן כאפשרות להשרות שכינה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה