עולם המדרש הוא עולם קסם בפני עצמו. עולם שלוקח אותך ממלה אחת למלה אחרת, ממרחב א' למרחב ת'..שוטטות במימדים שונים. המדרש הבא לקוח ממדרש תנחומא על פרשת תזריע העוסקת בדיני ראיית נגעים. אדם שהיה חולה במחלות עור שונות היה פונה לכהן וזה היה קובע אם טמא הוא או טהור, ובהתאם פונה לקבלת טיפול 'אלטרנטיבי' מתאים:
"מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים. מטה ידו (=איבד פרנסתו), ביקש לצאת לחוצה לארץ. קרא לאשתו אמר לה: בשביל שבני אדם רגילין לבוא אצלי לראות את הנגעים, קשה עלי לצאת מעליהם. אלא בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו(=מקור החיות שלו), תהא יודעת שלקה. לפי שכל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. יבש המעין, יבש השער. אמרה לו אשתו: ומה אם כל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. אתה שאתה בן אדם, כמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמן לך הקדוש ברוך הוא פרנסה?! לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ".
פרשנות אישית: קודם כל אותו כהן מוגדר כמי ש'רואה את הנגעים'. זה לא רק תיאור חיצוני של מה שהכהן עושה מתוקף תפקידו. יש פה הערכה מהותית שלו כאדם. הכהן הזה מסתכל בצורה שלילית. מתמקד בבעיות. בליקויים. 'רואה נגעים'. ואכן, מידה כנגד מידה, לפי חוק הקארמה או חוק השילוש חוזרת אליו התייחסות דומה, שלילית. הוא יורד מגדולתו וחוטף מכה. איבד את הפרנסה. התגובה האוטומטית של הכהן היא רצונו לברוח הרחק הרחק, לחוץ לארץ, לא לפני שמטיל על אשתו את תפקידו הבעייתי (וזה עצמו מוטיב מהפכני מקסים. הכהן מעביר סמכות לכוהנת! לא זכור לי שיש לזה תקדים הלכתי שאשה תשמש ככוהנת). מבין השורות אנחנו מבינים גם את סוג היחסים בין הכהן ורעייתו 'הכוהנת'. הוא לא קורא לה כדי לדבר ולשתף אלא כדי להדריך אותה להיות במקומו כדי שיוכל ללכת. לעזוב. יש פה קצר בתקשורת. עוד נתון שמאשר את העובדה כי הכהן הזה פשוט רואה רק בעיות ולא מכיר את הדרך החיובית לפתור אותן, להסתכל אולי אחרת. הכהן מנחה את אישתו כחלק מההכשרה לכהונה לפי הכלל הפשוט: אם המעיין, המקור של השערה בגוף, יבש הרי שהאדם טמא. כלומר, כל עוד יש חיות במקור הרי שהאדם הינו טהור. מחובר למקור החיים (חיות זו נבחנת לפי צבע השער. שחור ולא לבן). האשה, הכוהנת הדגולה, לא מוכנה להסתפק בהנחיות הכוהניות הגבריות האלה. היא מעוניינת להאיר את עיניו. במישור הפשוט היא מראה לו שהוא עצמו מעיין עבור משפחתו ושאין הוא יכול להפקירם בקלות כזו. קודם כל היא מעמידה מולו מראה והיא אומרת: הי, אתה עצמך מעיין, אתה עצמך מקור חיים , פיזי ורוחני, לכל התלויים בך. במישור עמוק יותר היא מסמלת את כח ההתחדשות, הנביעה, החיים ואת זה היא גם מזכירה לגבר. המעיין עשוי להתחדש.... והאמת שאולי זו שיטת הטיפול הנשית והכוהנית האמיתית. תחשוב חיובי. תאמין במעיין החיים. תהיה מחובר אל מעיין זה. ומתוך כך תתרפא. לפעמים הכל תלוי בגישה. מה קרה בסוף? המדרש כאן לא מספר. האם היה הפי אנד? האם המעיין אכן התחדש או שמא הם נפרדו? זה נשאר לדמיון...אבל במקום אחר (מדרש רבה תזריע, ג) ישנה גירסה עם סוף: "שמע לה ויתיב ליה וקם ליה בורייה"- שמע לה וישב לו (עימה) והבורא העמיד אותו. שלח לו פרנסה מחדש. אכן הכח הנשי מנצח... תודה לכוהנת החכמה מהסיפור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה