השבת בפתח. שבת המלכה. עוד מחזור שבועי מסתיים לו ונפתח אל מדרגה חדשה. השבת. בחויה שלי השבת תמיד נתפסה כמיוחדת. במרידה החילונית שלי בראשיתה ניסיתי להתעלם ממנה בכוח. אבל היא השבת היתה חזקה ממני. הנוכחות שלה מורגשת בצורה כל כך חזקה, ממש אפשר לגעת בה. השבת והמקדש הם לכאורה שתי מהויות שונות ושני עניינים אבל אנחנו מוצאים קישור בלתי נפרד בינהם. "את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו" (שמות לא, יג) נאמר. חז"ל למדו את הלכות השבת , 39 המלאכות האסורות מהמלאכות שנעשו בתוך המקדש. השבת היא למעשה המקדש שבזמן. הרחיב על זה אברהם יהושע השל בסיפרו על השבת. מדובר באותה אנרגיה למעשה. זמן ומקום שבהם המציאות המעשית מקודשת. אתה חווה את האכילה, השינה, הנשימה, יחסי המין - הכל באוירה מקודשת , חיבור חומר ורוח, לא קדושה של פרישה מהעולם (בניגוד לכתות בית שני שרווחו אצלם הרבה פירושים סגפניים לשבת. בספר היובלים למשל נאסר על יחסי מין ואפילו עשיית צרכים).
אז היום לכבוד השבת אני אופה את "לחם הפנים". אני משתדל שזה יקרה כל שבת. בחודש האחרון קצת הזנחתי. לחם הפנים זהו הלחם הנאפה משבת לשבת במשכן יהוה. "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד" (שמות כה, ל). 12 לחמים היו אופים הכוהנים, מניחים על שולחן העץ מצופה הזהב. בתמונה תוכלו לראות קטע מפסיפס עתיק בבית הכנסת בציפורי. רואים שולחן ועליו 12 לחמים. המעגליות של השולחן מעניינת במיוחד לאור המצוה המקראית כי השולחן יהיה מלבני דווקא. טוב, כנראה שהיו כבר אז רפורמים... :-). הלחמים היו שוכבים כל השבוע על השולחן עד להחלפתם בלחמים חדשים ביום השבת (ראו תמונה למטה). אז אכלו הכוהנים את הלחמים הישנים (שעבר עליהם שבוע ימים ועדיין היו טריים!). אכילה זו של לחם הפנים היתה אחת ממתנות הכהונה. אכן מתנה ראויה! במנהגי הקבלה מכינים ממש שתים עשרה חלות, 6 זוגות כפולים, זכר ללחם הפנים, ומסדרים אותם בסידור מיוחד: ארבעת הזוגות האמצעים הם כנגד שם הויה, שני העליונים נגד אות יו"ד ואות וא"ו, שהן אותיות זכריות ושני הזוגות התחתונים נגד שתי ה"א בשם יהוה שהן אותיות נקביות. מה שיפה וחשוב בקבלה זה ההכרה באנרגיות הזכריות והנקביות של האלוהות. אבל צירופי האותיות והמשחקים עם האותיות מטישים אותי ומנתקים אותי מהמציאות הפשוטה. הכוונות שלי הרבה יותר פשוטות. את הכח הנשי והגברי אני מעדיף לראות בסמלים הפאגניים המוחשיים. גם אני אופה ואוכל את לחם הפנים שלי. זוג חלות אחד. מספיק בשבילי ובשביל בת הזוג. מתכון פשוט של חלה רגילה או מתוקה. מוריד מהאינטרנט. לפעמים מתכון מהעיתון. כרגע הבצק בהטפחה. מקווה ששלחתי לבצק אנרגיות חיוביות כדי שיהיה לחם מקודש כמו שצריך. הכהן צריך לדעת ללמוד לבשל, ולבשל באהבה, בכוונה. גם בישול וגם אכילה הם מדיטציה. בגלל זה קוראים לו לחם פנים. אני משתדל לתת לו פנים, לתת לו את הפנים שלי, את תשומת הלב, את הכוונה המיוחדת, וגם לגלות את הפנים שלו, לעצב אותו. לפעמים אני מרגיש שאני לש את בשרו של האל, לפעמים זו אלה, ביחד עם הקידוש על היין בלילה המסמל את כוח החיים, הדם, השפיעה הנוכחת בתוך הגביע, בתוך הרחם של אמא אדמה, הויה. ואת הלחם החם אטבול בתוך המלח, מלח הברית המוקרב על קורבן, מלח שמשמר, שנותן עוד טעם. יש לי עוד חצי שעה לבדוק מה קורה עם הבצק. סבלנות. המתנה היא חלק מהעשיה בקדושה. ממש אפשר להמתין ולבהות בבצק הטופח כאילו היו אלו נרות של חנוכה. יש שקט באויר. זמן מצויין להקשבה. אולי נשלח עוד אנרגיה טובה.
שיהיה בתיאבון. ובקדושה. הויה.
אז היום לכבוד השבת אני אופה את "לחם הפנים". אני משתדל שזה יקרה כל שבת. בחודש האחרון קצת הזנחתי. לחם הפנים זהו הלחם הנאפה משבת לשבת במשכן יהוה. "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד" (שמות כה, ל). 12 לחמים היו אופים הכוהנים, מניחים על שולחן העץ מצופה הזהב. בתמונה תוכלו לראות קטע מפסיפס עתיק בבית הכנסת בציפורי. רואים שולחן ועליו 12 לחמים. המעגליות של השולחן מעניינת במיוחד לאור המצוה המקראית כי השולחן יהיה מלבני דווקא. טוב, כנראה שהיו כבר אז רפורמים... :-). הלחמים היו שוכבים כל השבוע על השולחן עד להחלפתם בלחמים חדשים ביום השבת (ראו תמונה למטה). אז אכלו הכוהנים את הלחמים הישנים (שעבר עליהם שבוע ימים ועדיין היו טריים!). אכילה זו של לחם הפנים היתה אחת ממתנות הכהונה. אכן מתנה ראויה! במנהגי הקבלה מכינים ממש שתים עשרה חלות, 6 זוגות כפולים, זכר ללחם הפנים, ומסדרים אותם בסידור מיוחד: ארבעת הזוגות האמצעים הם כנגד שם הויה, שני העליונים נגד אות יו"ד ואות וא"ו, שהן אותיות זכריות ושני הזוגות התחתונים נגד שתי ה"א בשם יהוה שהן אותיות נקביות. מה שיפה וחשוב בקבלה זה ההכרה באנרגיות הזכריות והנקביות של האלוהות. אבל צירופי האותיות והמשחקים עם האותיות מטישים אותי ומנתקים אותי מהמציאות הפשוטה. הכוונות שלי הרבה יותר פשוטות. את הכח הנשי והגברי אני מעדיף לראות בסמלים הפאגניים המוחשיים. גם אני אופה ואוכל את לחם הפנים שלי. זוג חלות אחד. מספיק בשבילי ובשביל בת הזוג. מתכון פשוט של חלה רגילה או מתוקה. מוריד מהאינטרנט. לפעמים מתכון מהעיתון. כרגע הבצק בהטפחה. מקווה ששלחתי לבצק אנרגיות חיוביות כדי שיהיה לחם מקודש כמו שצריך. הכהן צריך לדעת ללמוד לבשל, ולבשל באהבה, בכוונה. גם בישול וגם אכילה הם מדיטציה. בגלל זה קוראים לו לחם פנים. אני משתדל לתת לו פנים, לתת לו את הפנים שלי, את תשומת הלב, את הכוונה המיוחדת, וגם לגלות את הפנים שלו, לעצב אותו. לפעמים אני מרגיש שאני לש את בשרו של האל, לפעמים זו אלה, ביחד עם הקידוש על היין בלילה המסמל את כוח החיים, הדם, השפיעה הנוכחת בתוך הגביע, בתוך הרחם של אמא אדמה, הויה. ואת הלחם החם אטבול בתוך המלח, מלח הברית המוקרב על קורבן, מלח שמשמר, שנותן עוד טעם. יש לי עוד חצי שעה לבדוק מה קורה עם הבצק. סבלנות. המתנה היא חלק מהעשיה בקדושה. ממש אפשר להמתין ולבהות בבצק הטופח כאילו היו אלו נרות של חנוכה. יש שקט באויר. זמן מצויין להקשבה. אולי נשלח עוד אנרגיה טובה.
שיהיה בתיאבון. ובקדושה. הויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה